גזר דין בתיק ת"פ 040344/04

כל אחד משני הנאשמים הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(2) לחוק העונשין, על כך שתקף, בצוותא חדא, עם אחיו את הרופא, ד"ר דורון צאלי. בנוסף הורשע נאשם 1 עפ"י הודאתו בעבירת איומים. נאשם 2 הורשע, לאחר שמיעת ראיות בעבירה לפי סעיף 381 לחוק העונשין, על כך שתקף את הרופאה, ד"ר קתרינה סלוצקי, שניסתה להפריע בעדו מלהמשיך ולתקוף את הרופא, ד"ר דורון צאלי.

התמונה שנצטיירה בביהמ"ש מעובדות כתב האישום ומן העדים שעמדו על דוכן העדים, הינה מכבידה וקשה.

אמם של שני הנאשמים, שהינם אחים, היתה מאושפזת בביה"ח "רעות" בתל-אביב. האם אושפזה בביה"ח לאחר שנותחה והוצא גידול מראשה. בנוסף, עברה האם אירוע מוחי. האם שהתה בתקופה הראשונה בביה"ח במחלקה השיקומית. לאחר זמן, משהרופאים הגיעו לכלל מסקנה שמקומה מעתה ואילך הוא במחלקה הסיעודית, ביקשו להעבירה, לא מבלי להיפגש עם בני המשפחה, ליתר דיוק, עם אפוטרופסה (נאשם 2) בנוכחות העובדת הסוציאלית, הגב' חנה שניידרמן.  

בני המשפחה התנגדו בצורה נמרצת להעברת אמם מן המחלקה השיקומית למחלקה הסיעודית.

ביום 8.12.2004 נתקיימה הפגישה בין הרופאים, ד"ר דורון צאלי וד"ר קתרינה סלוצקי, העובדת הסוציאלית, גב' חנה שניידרמן לבין אפוטרופסה של האם, הנאשם 2.

נאשם 1 הגיע לפגישה. ברם, עפ"י הוראת ד"ר צאלי, נותר מחוץ לחדר, שכן אין הוא מוכר כאפוטרופוס לאם. נאשם 1 כעס וביטא כעסו בהתפרצויות חוזרות ונשנות לחדר בו התקיימה הפגישה. נאשם 1 איים על הרופאים כי לא יתן להם לגזור את דינה של אמו למוות: "... היא תישאר שיקומית כמה שהיא צריכה". נאשם 1 נופף באצבעו, מרחק קצרצר מפניה של הרופאה ואיים כי: "ימצא אותה עד סוף חייה". איום דומה איים גם על הרופא.

בשלב מסויים, התפרץ נאשם 1 לחדר בו התקיימה הפגישה, התנפל על הרופא והיכה אותו מכות אגרופים בחזהו ובפניו. נאשם 2 הצטרף אל אחיו והוסיף מכות על ראשו של הרופא.

ד"ר קתרינה סלוצקי ביקשה למנוע מנאשם 2 לתקוף את הרופא, ולשם כך ניסתה למשוך את נאשם 2 ממנו. בתגובה, היכה נאשם 2 את הרופאה באמצעות מרפקו וגרם לה המטומה כמו זו המתוארת בת/1.

כתוצאה מהמכות שבלע הרופא מידי הנאשמים נפל על הרצפה בחדר. השניים המשיכו לתקוף אותו בבעיטות ובאגרופים.

כתוצאה ממעשה התקיפה נחבל הרופא חבלות חמורות. שבר בעצם הלחי, מתחת לעין ימין, נפיחות ושטפי דם בפנים באזור ארובות העין ובקרקפת, המטומה גדולה בגב שורש יד ימין, חבלה בחזה, פציעות פתוחות ומדממות בפניו ושפתו וסדקים בגב כ ף יד ימין (ראה: מוצגים ת/4; ת/3; ת/2).

התובעת המלומדת, עו"ד מיכל גל, עמדה בטיעוניה לעונש על החומרה הרבה בהתנהגות הנאשמים. לגישת התובעת המלומדת, ראויים הנאשמים לעונש מאסר ארוך ומשמעותי הנמדד בשנים רבות של שנות מאסר.

מנגד, עמדו הסנגורים המלומדים, על הנסיבות המיוחדות של ביצוע העבירה. כל אחד משני הפרקליטים המלומדים תיאר את הסיטואציה הנפשית הקשה בה עמדו הנאשמים. הנאשמים פעלו ללא תכנון מוקדם ומתוך מצוקה קשה והמה מצטערים מעומק ליבם על התפרצותם.

כל אחד משני הפרקליטים הדגיש עברו הנקי וכלל מעלותיו של שולחו. הנאשמים הינם בנים טובים, דואגים שאיבדו את רסנם מול מצבה הקשה של אמם. הסנגורים הציגו אסמכתאות המצדדות בעתירתם לענישה מתונה. ענישה שלא תהא קשה מעונש מאסר הניתן לריצוי בדרך של עבודות שירות.

תסקירי שירות המבחן מגוללים נסיבותיהם האישיות של הנאשמים. תסקירי שירות המבחן מבליטים היות כל אחד משני הנאשמים מחובר בטבורו למסגרת החיים הנורמטיבית.

העידו מטעם הנאשמים עדי ההגנה שהאירו צדדים חיוביים באישיותם. מעל היותם בנים אוהבים ודואגים, מדובר בשני צעירים, שאליבא עדי ההגנה תורמים לקהילה ומבקשים להביא טוב וברכה לסביבתם.

מוצגי ההגנה ס/1-ס/10 מעגנים דברי עדי ההגנה וטיעוני הסנגורים המלומדים.

כל אחד משני הנאשמים דיבר בבית המשפט.

הנאשמים דיברו בהתרגשות וביטאו חרטתם העמוקה וצערם הרב על התפרצותם ופגיעתם ברופא. הנאשמים שטחו תחינתם להענישם בעונש שאינו מחייב מאסרם.

הנה נא, רופא בשירות הציבורי מבקש למלא תפקידו במקצועיות ובנאמנות מוצא עצמו מטרה לאיומים. רופא בשירות הציבורי מבקש להחליט החלטה רפואית מנהלית על פי מיטב שיקול דעתו מוצא עצמו נלחץ, ליתר דיוק נסחט, להחליט ולקבוע, כנדרש הימנו על ידי משפחת האם החולה. הרופא נדרש להחליט על פי אמירת המשפחה.